יום חמישי ה 13 בספטמבר 73. בתקרית אווירית רחבת היקף הופלו 13 מטוסים מיג 21 של חיל האוויר הסורי. לחובת חיל האוויר הישראלי נרשם מטוס מירז' אחד שהופל וטייסו נמשה מהים. מאותו הרגע התייחס אמ"ן ובראשו אלי זעירא להכנות הסוריות לקראת המלחמה כהכנה לקראת יום קרב גדול, תגובה על תקרית האוויר.

לסורים היה 'דפוס התנהגות', כוחות רבים היו ליד הגבול בעונת הקיץ, ועם בו החורף סביב ספטמבר אוקטובר הם היו מסיגים כוחותיהם לכיוון דמשק. הפעם המצב היה הפוך, עם בוא האביב הסורים הסיגו כוחותיהם ודווקא לקראת אוקטובר החלו לעבות את קו החזית.

החיילים והמפקדים בשטח ראו זאת, הפיקוד סירב להאמין שפניה של סוריה לקראת מלחמה. הייתה תיאוריה נחמדה כשחושבים על זה, הסורים נכנסים למערכי הגנה מחשש לתקיפה שלנו.

בתחילת ספטמבר 1973 עומדים סמוך לגבול 450 טנקים, 600 קני ארטילריה ו 10,000 חיילים – בישראל 72 טנקי חטיבת 188, 12 קני ארטילריה, ושני גדודי חי"ר. חוששים ?!?

ב 2 באוקטובר 1973, יום שלישי באותו שבוע בו החלה מלחמת יום הכיפורים, חגי מן, קמ"ן פיקוד צפון נכנס ללשיכתו של אריה שלו ראש מחלקת מחקר של אמ"ן ואומר לו שמלחמה בפתח. התגובה של אריה, תחזור לבסיס, אין שום מלחמה בזמן הקרוב, נכון, יש את המצרים עם כוחותיהם בדרום, אך הכל חלק מתרגיל 'תחריר 41'. חגי מן משוכנע שמלחמה בפתח למרות שהוא לא יודע כמה דברים כמו לדוגמה:

• ב 25 בספטמבר מגיע חוסיין לישראל, נפגש עם גולדה ואומר לה שצבא סוריה נמצא במצב כוננות להתקפה. גולדה שואלת אותו אם הם ייצאו למלחמה בלי מצרים ? הוא אומר לה, לא, הם יצאו ביחד, זה מתואם ביניהם. אמ"ן הגיבו שהם מכירים את הנתונים ולא מייחסים לכך חשיבות יתר. את יכולה לנסוע לפגישתך המתוכננת עם ברונו קרייסקי (קנצלר אוסטריה).

• ב 28 בספטמבר, האזנות חיל מודיעין קולטות את תנועתה של חטיבת השריון הסורית מספר 47 מחומס אל מול גזרת דרום הגולן, יחד עם ציוד גישור. זו חטיבה שהוקמה ע"י עסד לאחר שבוצעה בו מרידה, תפקידה לשמש הכוח הנאמן לנשיא לכל מרידה עתידית באזור חומס. אם יום אחד חטיבה זו תנוע לכיוון הרמה, זה יהיה אך ורק אם בכוונת הצבא לצאת למלחמה.

• התראת ה CIA שפני סוריה למלחמה בעקבות התראתו של חוסיין.

סימנים אלו בנוסף לשיירות הנעות בלילה, ציוד הגישור וההנדסה, העונה ההפוכה, הטייסות הסוריות שעזבו בסיסן והתמקמו ליד הקו הסגול, גיוס תרומות דם. מה עוד צריך לקרות כדי שהמפקדים שם באמ"ן יקלטו ויפנימו שזה לא מקסם שווא, אלא סבירות גבוהה ביותר למלחמה וכל הסימנים המעידים חרוטים על הקיר ??????

יום שישי ה 5 באוקטובר דדו שומע על פינוי היועצים הרוסים, באמ"ן מנמקים זאת כחשש הסורי להתקפה ישראלית ולכן מפנים זרים.

למרות כל הסימנים המעידים, חגגה עדין האופוריה של מלחמת ששת הימים. הקיבעון שאפיין את המערכת המדינית והצבאית נבע, בחלקו לפחות, מתחושת "אף אחד לא יכול עלינו". ודיין " באופן נורמלי צריך היה לתת לערבים לתקוף כדי ללמדם לקח".

גם בשישי בבוקר, מול מירב גייסות מצרים וסוריה הערוכים לקרב, דיין עדין לא איבד קמצוץ מביטחונו העצמי. ולמה שיאבד? השכם וערב פימפמו המצביאים בחאקי את אוזני מקבלי ההחלטות המדיניות בדבר חשיבותו עליונה, המכרעת, של הטנק בשדה המערכה. “תנו לי 24 שעות ואני כובש את דמשק" אמר פד'לה (המח"ט הקודם של חטיבה 188), וכדרכם של פזמונים, גם זה האחרון חזר והתנגן במסדרונות קברניטי המדינה והפך למנטרה שחלחלה והשפיעה, ולו בעקיפין, על תהליך קבלת ההחלטות בערב כיפור 73'.

ב 11:30 כונסה ישיבת חירום של הממשלה, דיין פתח בטון מינורי והסביר לשרים מדוע לא מצא לנכון לעדכן אותם באירועים של הימים האחרונים, בישיבה נמסר לשרים שעדין הסבירות למלחמה קטנה אך עקב חששם של הסורים ישנו סיכוי לפעולות מוגבלות.

דדו הרמטכ"ל רוצה לבצע גיוס מלא של מילואים, גיוס מלא זה אומר 200,000 חיילים. דיין אומר מה פתאום המקסימום שאאפשר לך זה 30,000 חיילים ! לבסוף גולדה תאשר 150,000.

ע"מ 92  בספר 'על בלימה' תיאור שיחת דיין עם דדו.

בשעה 13:55, שבת יום כיפור 6 באוקטובר 1973, בלי שידעו, בלי שאף אחד יגיד להם, פורצת מלחמת יום הכיפורים – מתקפת פתע מתואמת של צבאות סוריה ומצרים על ישראל.

בשעה 13:55 פוער הגיהנום הסורי את פיו ויורק את שק הרוע שאגר בקרבו מחודש ספטמבר.

מטוסי סוחוי שהופכים את הרמה לעיסת קרקע כתושה, 185,000 חיילים, 1,500 טנקים , 1,200 קני ארטילריה – הכל על החיילים המופתעים.

המשך יבוא