| רוח תל חי |
|
(כותב המאמר- אילן שולמן) "רוח תל חי – יש שהיא עצורה, כבושה ומתאפקת ויש שהיא עזה, זועמת ופורצת. מחביוני נפש האומה היא עולה, וגאולת האומה – משא נפשה". כך נכתב בספר הפלמ"ח לאחר "מבצע גידם" לשחרורה של ההתיישבות בברייה מהיאחזותו של הצבא הבריטי.
ב 13 במרץ 1946, בי"א באדר, יום תל חי, עולים בקרוב ל 4,000 משתתפים ובהם בני תנועות נוער, פועלים ואפילו חיילים משוחררים ששבו מהתנדבות בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה – עמם אוהלים, עצים וכלי עבודה הדרושים להקמת נקודת יישוב חדשה במקום זו שפונתה ימים לפני כן ע"י הכוחות הבריטיים בשל מציאת סליק תחמושת בה.
26 שנה לאחר אירוע תל חי, פותח ספר הפלמ"ח בתיאורו של מבצע לכיבושה המחודש של התיישבות המחלקה הדתית של הפלמ"ח במילים – רוח תל חי, מהי רוח תל חי? מה מוביל אלפי אנשים להגן על עוד נקודת התיישבות נידחת בגליל העליון, מה עבר לחברה האלה בראש ומי הכניס להם את זה לשם? שאלה שאלתית ללא ספק ספק, שכדי לענות עליה עלינו לחזור שלושים שנה לאחור, טרם המקרה. במהלך מלחמת העולם הראשונה קשרה עצמה בריטניה בשלושה הסכמים בנוגע לחלוקתו של המזרח התיכון. בשלהי 1915 הנציב העליון במצרים מקמהון מתחייב לחוסיין השריף ממכה על שטחי הסהר הפורה בהם ישנה אוכלוסייה ערבית ושטחי המדבר. במאי 1916 חותמים מרק סייקס הדיפלומט הבריטי ושארל פרנסואה ג'ורג' פיקו הצרפתי על גבולה הצפוני של ארץ ישראל לראשונה. ב 2 לנובמבר 1917 הצהרת בלפור מבטיחה לציונים את הקמתו של בית לאומי בפלסטינה. ניגודי אינטרסים אלה עיכבו לפי שעה את ההחלטות לגבי חלוקתו של המזרח התיכון ושאלת הגבול הצפוני של א"י נותרה שנויה המחלוקת עד 1923. תום מלחמת העולם הראשונה, 263 יהודים חיים בארבעה יישובים מצפון לגבולות המנדט הבריטי : המושבה מטולה שהוקמה ב 1891 , קיבוץ כפר גלעדי ב 1916 ומיד לאחריו תל חי ומושב העובדים חמארה ב 1919. אלו לאחר המלחמה, עם החלטה 303 של הצבא הבריטי לסגת משטחי אצבע הגליל לדרום עמק החולה, נותרו בשטח הפקר בו הצרפתים הם גורם חוקי שאינו אוכף את החוק בשלב זה. כוחותיו של פייצל בנו של חוסיין, אותו הבחור שהובטחו לו שטחים ע"י השליט העליון הבריטי במצרים, תובעים את שהובטח להם, מי שנתקע בין הפטיש הערבי לסדן הצרפתי הם הציונים שראו עצמם שליחיהם של תנועות הפועלים ובמידה ויוותרו על בתיהם יוותרו על הגבול הצפוני מהליטאני ועד החרמון כולל מקורות המים שבו, עזיבתם תגרור עזיבה כוללת מיישובי הארץ – כך הם ראו זאת. בי"א באדר תר"פ תל חי מותקפת, 6 לוחמים נהרגו.
11 יום לאחר האירוע מתפרסם בקונטרס, ביטאונה של אחדות העבודה, ה"יזכור" של ברל כצנלסון : “ היפים והאמיצים אשר הלכו מאחורי המחרשה וחרפו נפשם למען כבוד ישראל ועל אדמת ארץ ישראל". יזכור לנופלי תל חי שהפך לתפילת אשכבה חילונית לנופלים במערכות ישראל, מבטא את זיקת הגומלין שבין אומץ לב, קשר על הקרקע והתחדשות לאומית – כבוד היהודי הגולה, נגאל ע"י היאחזותם של הצעירים באדמתם ונכונותם להילחם בעדה. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית מזה אלפיים שנה, שהיהודים בחרו ליפול בקרב במקום לסגת !!! ועל כן אמר טרומפלדור שקם דור חדש של יהודים השומרים על הגבול – כשהוא אומר דור חדש הוא מבדיל אותו מהדור הישן – היישוב הישן, מוות על קידוש השם הופך להיות מוות על קידוש המולדת!!
תל חי הייתה סיפור הגבורה הנכון , השילוב של עבודת כפיים, סוציאליזם ולאומיות שהחלה כעת להתפתח מאחר ותוחמה פיסת השטח בגבולות והחלה לחימה על ההגמוניה בתוכם. תנועות הפועלים שהוקיעו כל קשר דתי, שניסו להוות ניגודיות ליישוב הישן, גם הם באשר אדם הוא אדם היו צריכים את האמונה הזו להיאחז בה בעתות קשות כל כך. הם אימצו לעצמם שמונה קדושים שהוזכרו ב"יזכור" של כצנלסון וטרומפלדור בראשם, הם יצרו לעצמם מקום קדוש אליו תנועות הנוער כבר בשנות העשרים עוד לפני שאברהם מלניקוב הציב את פסלו ,עלו לרגל וקידשו את רוח תל חי. הם אימצו לעצמם יום קדוש – י"א באדר שנקבע כיום תל חי והוקדש לגבורת ההתיישבות וההגנה כדרך ראשית להגשמת הציונות.
תל חי מסמלת נקודת מפנה בהיסטוריה הציונית, לכן כנראה, היא תמשיך להעסיק את הרוח הישראלית עוד שנים רבות. פרשת תל חי נתנה למפרנסי המיתוס חלוץ אמתי מהו בדמותו של טרומפלדור, היא סיפקה את התובנה בדבר חשיבותה של ההתיישבות הציונית כגורם משפיע על עיצוב גבולותיה של הריבונות העיברית, ובעיקר הייתה סמל להקרבה טוטאלית למען העניין הלאומי שהוצג ע"י המשפט "טוב למות בעד ארצנו". זוהי רוח תל חי עליה דיבר ספר הפלמ"ח לאחר מבצע גידם, אחד מבין מבצעים רבים בהם התבטא האתוס הדפנסיבי של תל חי.
איפה היא אותה רוח תל חי שאנו צריכים כל כך היום ?
אילן שולמן
|
| < קודם | הבא > |
|---|
