(כותב המאמר - אילן שולמן)
ישאל כובשת שטח בלתי מוכר, בראשיתי משהו - העובדה גרמה לישראלים אז בשנות השישים לרצות לגלות אותו. שטף המטיילים בשנה הראשונה הביא גם את המומחים לרמת הגולן - גיאוגרפים, בוטנאים, זאולוגים, ארכיאולוגים וכל שאר אנשי המדע והטבע.

 צוותי חוקרים מטעם המוסדות השונים הסתובבו בגולן וערכו רשימות מצאי: המעיינות ושפייתם, האתרים הארכיאולגים, אתרי נוף, מיני צומח, החי וכו'. תארו לעצמכם את ההרגשה למצוא את מעיין המשושים, או נחל יהודייה, את מפל הבניאס; תארו לכם את פניו של הארכיאולוג שמריהו גוטמן כאשר הוא מוצא את גמלא...
לענייננו חשובה מפת הקרקעות, שהכינו הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות, שהרי אין התיישבות חקלאית ללא אדמה.
התברר, שרובן המכריע של האדמות המתאימות לפלחה ולעיבוד מיידי נמצאות בדרום הגולן, מאזור רמת מגשימים ודרומה. בצפון נמצא רק גוש אחד של קרקע מעולה בבקעת קוניטרה, כאשר את הקרקעות בבקעת בוקעתא ובעמק יעפורי המשיכו לעבד הדרוזים, שנשארו בגולן.

התוכנית הראשונה להתיישבות בגולן הוכנה על ידי המחלקה להתיישבות בנובמבר 1967. התוכנית קבעה, שקיים בסיס כלכלי-חקלאי לעשרה יישובים בלבד, שבכל אחד מהם 140 יחידות משק (משפחות). לפיכך, מדברת התוכנית על אוכלוסייה כוללת של 7,000 נפש.

בשנת 1969 עודכנה התוכנית, הפעם קבע החישוב הכלכלי-חקלאי משבצת קרקע של 45 דונם לכל יחידת משק, כאשר רוב החקלאות מתבססת על גידולי בעל (ללא השקייה), ומיעוטה - על ירקות ומטעים בהשקייה (שלחין).
התוכנית מדברת על 18 ישובים בגולן עם אוכלוסייה מירבית של כ 9,000 נפש.

אז מה תאמרו על זה, יש כיום בגולן 33 ישובים עם אוכלוסייה של כ 20,000 נפש, מהם 27 ישובים חקלאיים.

לבטח שאין כאן עניין של מה בכך, בשל תכנון נכון בראש ובראשונה של אדמה ומים עניין זה התאפשר להם, לתושבי הגולן, להניח את אבן הפינה, כך אני מקווה, להתיישבות של ממש.

ראה כתבה הבאה אדמה ומים